מדברי הביקורת:
וגם:
"…הקריאה בספר שלחה אותי לבירור, אפילו מבולבל, אפילו שכבר היו אי אילו בירורים לפניו, בנוגע לישראליוּת שלי. בנוגע לזהות שתמיד ריפרפתי על פניה משל הייתה פולקלור נחמד ותו לא. זהות ששורשיה נטועים בספרד, בפולין, בעלייה החמישית, בהקמת הקיבוצים, בחומה ומגדל, בעזיבות ומעברים, ובכאבה של המולדת הזאת. אני מאחלת לעצמי לשכון בעוד תרבויות.
הספר הזה העציב אותי (יש בו הרבה הומור), לימד אותי כמה דברים על סקוטלנד (רמז: לכל עם יש רגעים בהיסטוריה שמוטב היה לוּ לא התרחשו. כולם קשורים בפטריארכיה), ״הכריח״ אותי לחשוב על מה שלפעמים אני רוצה לחמוק ממנו, לִגְלוֹת פנימה, לא לדעת, להשאיר כפקעת, לא לפרום, וגם העניק לי כמה שעות של קריאה מרתקת…"
תמר מור סלע, פייסבוק
"ארנה קזין לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו. לאורך שנות כתיבתה המסאית, היא בוחנת מחדש, מפרקת ומרכיבה מושגים שנדמים לנו טבעיים כמו מגדר, משיכה
מינית, ילדות ואפילו נשימה. עתה בספרה החדש ״איך להיות סקוטית״, היא מפנה את מבטה הצלול והחוקר אל הלאומיות ובוחנת אותה מבעד לפנטזיה להפוך לבת הלאום הסקוטי לאור תחושת זרותה בישראל, הן כילדה שגדלה לאב שהיגר לארץ מסקוטלנד והן כאישה המתנגדת למעשיה של ישראל בשטחים ובעזה. למרבה העניין אבל במסעה למצוא מחדש שייכות לאומית (וגם מגדרית ומינית ואף הורית בחלקים מרגשים בספר) קזין מלמדת אותנו למעשה לחבוק דווקא את תחושת הזרוּת כ״שכבת הגנה״ וכפרספקטיבה נוספת לבחינת המציאות של חיינו. כפי שהיא כותבת לקראת הסיום לאחר סקירתה דוגמאות נוספות של הגירה תרבותית כדוגמת אלו שעשו היוצרות אליזבת בישופ וג׳ומפה להירי: ״זה בדיוק מה שהייתי מאחלת לילדות שלי. אמצו לכן תרבות נוספת. אל תישארו תקועות בנקודת מבט אחת, בפרדיגמה אחת, בסיפור אחד, במרחב אחד של רעיונות ושל תקווה. עזבו את המולדת שלכן והשתקעו – ולו לזמן מה – במקום אחר. אמצו לכן לפחות לאומיות אחת נוספת, כדי
שתוכלו לשמור על זרות, במובן הטוב של המילה.'״
יונתן שגיב, פייסבוק
בשם ארנה קזין פגשתי לראשונה כשקראתי את ספרה "לטפס על ההר או איך לכתוב". הספר ההוא, דקיק וחכם, ארוז בכריכה קשה, עוסק כולו במעשה היצירה, והתגלגל במורד גרוני כשברי קרח בקוקטייל חצוף. מאז שפורסם ועד היום אני לא חושבת שעבר שבוע מבלי שציטטתי ממנו ציטוטים נלהבים בקורסי הספרות והכתיבה שלי.
היה זה ספר שמבין דבר מה על תהליך יצירתי.
השבוע אספתי אל ידי (הדיגיטלית, תמורת סכום נאה באתר "עברית") את ספרה החדש "איך להיות סקוטית". מדובר על ממואר חשוף ויפה על שייכות ומקום, ועל אי שייכות ועל אי מקום, ועל ניסיון נואש כמעט, הירואי ופצוע, לעבור הסבה תרבותית. זהו ספר קווירי בן זמננו. כזה שנכתב כאן ועכשיו, ונוצר מתוך ימי כאב, דם ועיוורון. ויחד עם זאת הוא קריא בטירוף ומעלף לפרקים ומשעשע ומחדש בדרכו. את הסקוטית קראתי בוואן טייק, קריאת בינג' אחידה, מה שנקרא. לפעמים רציתי לנער אותו שיתעורר מהסרט התל אביבי-סקוטי שהוא חי בו. לפעמים, להוכיח את בית הגידול שלו. להתווכח בצעקות רמות. ולפעמים מרוב הזדהות, לתת לו חיבוק ולנחם אותו. להבטיח שהעתיד הישראלי יהיה הרבה יותר טוב.
ארנה קזין היא מסאית אמיתית ומוכשרת, שאיני מכירה באופן אישי. אבל אולי אחרי הקריאה בשתי היצירות שכתבה ונשמרו בי, את דמותה הכותבת, המאבחנת – אני ממליצה בחום לשמור קרוב.
שרי שביט, פייסבוק
מעורר הזדהות ומחשבות רבות, ארנה קזין בשיא צלילותה כמסאית (ומורת דרך)
דרור משעני, אינסטגרם
…בעידן של ״ביחד ננצח״, השאיפה להגדיר עצמך במנותק מההקשר והעבר היא משאלה מרתקת ומכמירת לב. זהו וידוי כן על בדידות ועל התעקשות של אדם שלא לאבד את עצמו על מנת להתגבר עליה.
שאול אולמרט, סיפור טוב
איפה אפשר לרכוש עותקים? למשל:
בחנות הספרים המגדלור בתל אביב
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.