נעים מאוד, אני ארנה קזין, סופרת, מחברת של מסות, מנחת כתיבה. עד היום ראו אור שבעה מספרי. אפשר לקרוא עוד כמה פרטים עלי בבלוג שלי, שעוסק בכתיבה.

לאור השינויים שעוברים על עולם המו”לות, וממגוון סיבות אחרות, אני בוחרת להעלות מסות  וסיפורים שלי לקריאה באכסניה הזאת שלפניכם, ולא עוד בדפוס; לא בנייר. אני מתנסה כאן, אפשר לומר, בצורה חדשה של הוצאה לאור.

אעלה מסות וסיפורים שהתפרסמו זה כבר, נכרכו בספרים ובכתבי עת, אבל גם כאלה שמתפרסמים כאן לראשונה. כך או כך, היצירות עוברות עריכה לפני שהן מוגשות לקריאה [אחרי עריכה הן מומרות לקובץ PDF ואתם מוזמנים לקרוא אותן באמצעי הקריאה האלקטרוניים שלכם או להדפיס].

וכן, יש כאן הצצה לעבודת הכתיבה בעיצומה. אעלה בעמודים אלה גם קטעים של תחקיר וכתיבה מתוך מסות שאני עמלה על כתיבתן, לפני עריכה. הנושאים מגוונים והשאלות בוערות: איפה להיות (האם להגר? איך להישאר?) מה לעשות (איך יודעים – איך יידעו בנותי – מה ללמוד, במה לעסוק?) וגם איך להיות סופרת מצליחה, או איך להיות לסבית, או איך לגדל כלבה או איך למצוא חברה הכי טובה, ושאלות נוספות ככל שיעלו.

עמוד מיוחד, החל מחודש יוני 2019,  מוקדש לכתיבה שלי שיש בה דגש על דמויות לסביות, או על נקודת המבט שאינה סטרייטית.

יסודו של דבר: הפרויקט הזה נולד מתוך אהבה גדולה לסוגת המסה, ולסוגת הסיפור הקצר, הכרה בתרומה הגדולה של שתי אלה לחיי, ותחושה של דחיפות קיומית. בשבילי, ובשביל האהובות והאהובים עלי, אני רוצה לחשוב בבהירות על שאלת השאלות שמרחפת מעל כל האחרות: איך להיות?

כל מחשבה שלכם, כל רעיון, פולמוס ושיחה יתקבלו בתודה.

ארנה קזין, ocoussin@gmail.com

נ”ב, הנה כמה מקורות להשראה:

אני נתלית על אילנות גבוהים ושואבת השראה מהוגארת פרס, הוצאה עצמית שהקימו לעצמם וירג’יניה ולנארד וולף לפני מאה ואחת שנים. ב-23 במרץ 1917, קנו בני הזוג וולף מכונת דפוס גדולה ונאה, הניחו אותה על שולחן בפינת האוכל, והתחילו לערוך ולהדפיס את ספריה של וירג’יניה ושל חברים טובים אחרים, ובהם טי-אס אליוט, קתרין מסנפילד, אי-אם פוסטר ופרויד. ההוצאה העצמית ועבודת הדפוס נועדו להעסיק את וירג’יניה בזמנים של נפילת הרוח ושקיעת הנפש. אבל בעיקר פטרו אותה אלה מהצורך לשלוח כתבי יד להוצאות מסחריות גדולות.

אני שואבת השראה מהעבודה הנהדרת, המתמדת, המבורכת של מריה פופובה, בבלוג שלה, Brain Pickings, שעוסק במידה רבה בשאלה איך לחיות, ומלקט מחשבות ממיטב הכותבים שעסקו ועוסקים בה.

הביוגרפיה של אבי הסוגה מישל דה-מונטיין, How to Live מאת שרה בייקוול, היא מקור השראה נוסף. ומן הסתם המסות של מונטיין עצמו, ושל כל אלה שכתבו אחריו ובעקבותיו.

צילם: ינאי יחיאל